Hebräisch/ Grundlegendes/ Personalpronomen
gn="right"|אַתָּה ||rowspan="2"|ihr||m (/f)||atem||align="right"|אַתֶּם |--- |f||at||align="right"|אַתְּ ||f||aten||align="right"|אַתֶּן |--- |er||m||hu||align="right"|הוּא ||rowspan="2"|sie||m (/f)||hém||align="right"|הֵם |--- |sie||f||hi||align="right"|הִיא ||f||hén||align="right"|הֵן |} Die Personalpronomen
- Im Hebräischen wird in der 2. Person Singular (du), 2. Person Plural (ihr) und der 3. Person Plural (sie) zwischen männlich und weiblich Pronomen unterschieden!
- Es wird die männliche Form der 2. und 3. Person Plural benutzt, wenn es sich um eine Gruppe von Männern und Frauen handelt.
- Eine besondere Höflichkeitsform wie das deutsche "Sie" exisitiert nicht.
- Anders als im Deutschen werden Personalpronomen selten gebraucht.
Text 1 - 1 טֶקְסְט[Bearbeiten]
| Übung_________________תַרגִיל | Neue Wörter_____________מִלִּים חֲדָשׁוֹת | ||
| ? שלום. אני שרה. מי אתה | Schalom (Friede) | שָׁלוֹם | |
| .שלום שרה. אני משה | Sarah | שָׁרָה | |
| ? שלום משה. אתה תלמיד | Moshe | משֶׁה | |
| ? כן, אני תלמיד. את תלמידה | Schüler [talmid] | תַלְמִיד | |
| .כן, אני תלמידה | ja [kén] | כֵּן | |
| ? מי הוא | Schülerin [talmida] | תַלְמִידָה | |
| .הוא יצחק | Yitzchak | יִצְחָק | |
| ? יצחק תלמיד | nein, nicht [lo] | לֹא | |
| .לא, הוא לא תלמיד הוא מורה | Lehrer [more] | מוֹרֶה | |
| ? מי היא | Rachel | רָחֵל | |
| .היא רחל. גם רחל מורה | Lehrerin [mora] | מוֹרָה | |
| auch [gam] | גַם | ||
| wer [mi] | מי | ||
Text 2 - 2 טֶקְסְט[Bearbeiten]
| Übung_________________תַרגִיל | Neue Wörter_____________מִלִּים חֲדָשׁוֹת | ||
| ______________________אתה | |||
| .מִי אתה? אני יצחק | |||
| .אתה תלמיד? כּן, אני תלמיד | was [ma] | מַה | |
| .מה אתה לוֹמד? אני לומד עברית | lernen m sg. [loméd] | לוֹמֵד | |
| _______________________את | Iwrith (Hebräisch) | עִברִית | |
| .מִי את? אני שׂרה | |||
| .את תלמידה? כּן, אני תלמידה | |||
| .מה את לוֹמדת? אני לומדת עברית | lernen f sg. [lomedet] | לוֹמֶדֶת | |
| ______________________הוא | |||
| .מִי הוא? הוא משה | |||
| .מה הוא עושה? הוא לומד | machen, tun m sg. ['ossé] | עוֹשֶׂה | |
| .מה הוא לוֹמד? הוא לומד עברית | |||
| ______________________היא | |||
| .מִי היא? היא רחל | |||
| .מה היא עושה? היא לומדת | machen, tun f sg. ['ossa] | עוֹשָׂה | |
| .מה היא לוֹמדת? היא לומדת עברית | |||
| ______________________אתם | |||
| .מִי אתם? אנחנו יצחק וְשָׂרָה | und [vé, u, va] | ...ו | |
| .מה אתם עושים? אנחנו לומדים | machen, tun m pl. ['ossim] | עוֹשִׂים | |
| .מה אתם לוֹמדים? אנחנו לומדים עברית | lernen m pl. [lomdim] | לוֹמְדִים | |
| ______________________אתן | |||
| .מִי אתן? אנחנו רחל ושרה | machen, tun f pl. ['ossot] | עוֹשׁוֹת | |
| .מה אתן עושות? אנחנו לומדות | lernen f pl. [lomdot] | לוֹמְדוֹת | |
| .מה אתן לוֹמדות? אנחנו לומדות עברית | |||
| _______________________הם | |||
| .מִי הם? הם יצחק וּמשה | |||
| .הם תלמידים? כּן, הם תלמידים | |||
| .מה הם לוֹמדים? הם לומדים עברית | |||
| _______________________הן | |||
| .מִי הן? הן רחל ושרה | |||
| .מה הן עושות? הן לומדות | |||
| .מה הן לוֹמדות? הן לומדות עברית | |||
| _________________________ | |||
Vertiefung - חַעֲמָקָה[Bearbeiten]
Frage nach dem Namen[Bearbeiten]
Die einfachste Art nach dem Namen zu fragen ist: ?מִי אַתָּה ("Wer bist du?"), wenn es sich um einen Mann handelt, oder ?מִי אַתּ , wenn es sich dabei um eine Frau handelt.
Die Antwort ist dann z.B.: .אני שרה oder nur der Name.
Weitere Möglichkeiten nach dem Namen zu fragen sind:
| Beispiele | ז׳ | נ׳ |
| Wie (Was) ist dein Name? | ? מה שִׁמְךָ | ? מה שְׁמֵך |
| Wie nennt (ruft) man dich? | ? אֵיך קוֹרְאִים לְךָ | ? אֵיך קוֹרְאִים לָך |
Anmerkung:
- Im modernen Hebräisch gibt es keine Präsensform des Verbs "sein". Wörtlich übersetzt bedeutet die Frage nach dem Namen also "Wer du?" - "?מי את" und die Antwort "Ich Sarah." - ".אני שרה".
Substantive[Bearbeiten]
Die Endungen der Substantive
- Die weiblichen Substantive im Singular enden meist auf אָה, אֶת, אִית, וּת(-a, -et, -it, -ut).
- Die männlichen Substantive im Singular haben keine bestimmte Endung.
- Im Plural enden männliche Substantive meist auf אִים (-im), weibliche meist auf אוֹת (-ot).
die alefs stehen hier nur in Ermangelung eines punktierbaren X ;)
Achtung: Es gibt hier Ausnahmen! Siehe: Genera hebräischer Substantive
Verben[Bearbeiten]
Im Hebräischen werden Verben (genauso wie Adjektive) dem Geschlecht und der Zahl des Subjekts angepasst.
Im Präsens ( הווה / הׁוֶה ) werden vier Formen unterschieden. Ob es sich dabei um die 1., 2. oder 3. Person handelt, ist hier unerheblich.
| Person(en) | Beispiel: | למד | עשה | דוגמה |
| männlich Singular | ich, du, er | לומד | עושה | אני, אתה, הוא |
| weiblich Singular | ich, du, sie | לומדת | עושה | אני, את, היא |
| männlich Plural a | wir, ihr, sie | לומדים | עושים | אנחנו, אתם, הם |
| weiblich Plural | wir, ihr, sie | לומדות | עושות | אנחנו, אתן, הן |
awird auch benutzt, bei Bezug auf Männer und Frauen
Die Endungen der Verben im Präsenz
- Die weiblichen Verben im Singular enden im Präsenz auf אָה, אֶת, עַת (-a, -et, -at).
- Die männlichen Verben im Singular haben keine bestimmte Endung. Ist der Schlusslaut ein Vokal, dann enden sie auf אֶה (-e) oder עַה (-a).
- Im Plural enden männliche Verben immer auf אִים (-im), weibliche immer auf אוֹת (-ot). Es gibt hier keine Ausnahmen!
die alefs stehen hier nur in Ermangelung eines punktierbaren X ;)
Anmerkung:
Der Satz הוא לומד kann eine Frage "Lernt er?" oder eine Feststellung "Er lernt!" sein. Was gemeint ist, wird beim Sprechen durch die Betonung klar. Wie im Deutschen wird bei einer Frage die Stimme am Ende leicht angehoben.
Lernt er? Er lernt! -!הוא לומד? הוא לומד